אחר צהרים קודר ואפלולי ירד על העיר, לפתע, שני נחשי אש ענקיים, קרעו את השמיים מלווים ברעש מחריד, כאילו טנק ענקי מעופף מעלי.

מהר מהר, נתפוס מחסה, סרקתי את הסביבה בעיני, מכוניות, רמזורים, גורדי שחקים, אה הנה שם מתחת לגשר, רצתי כמו שאני יודע, כאילו אין מחר, אם היו מודדים לי זמנים, בטח הייתי מקבל מדליה אולימפית על הריצה הזו.

כשהגעתי, ראיתי שאני לא נמצא שם לבדי, היה שם הומלס, מדובלל זקן, ושני פריקים צעירים שנראה כאילו ברחו מן הבית או משהו כזה.

"ואו איזה מבול", ניסיתי לשבור את הקרח, … "הוא לא יודע עברית" החוותה לעבר ההומלס נערה. כן אה, "הרוסים האלה", הוסיף הנער. תראו, זה נורא קשה, לקום יום אחד ולעזוב את כל מה שיש לך ולעבור למדינה אחרת, עם שפה אחרת ומנהגים אחרים, ברוסיה לא הייתי רופא…, לא הייתי כלום, אמר הרוסי. ברוסיה היה לי גשר גדול, לא שלי, גרתי על גשר גדול.

לעשירים שעברו עם המכוניות שלהם, היה כסף גדול, הייתי מנקה להם את החלון והם נותנים לי כסף, וודקה, פעם מישהו נתן לי את האישה שלו…. ככה סתם בלאט"

לפתע עצרה ליד ההומלס לימוזינה מפוארת. שני גברתנים שנראו זרים פנו אל הרוסי ומהקצת רוסית שנשארה לי מהאקסית הרוסיה שפעם יצאתי איתה, הצלחתי להבין שהם חייבים להביא אותו למוסקבה עכשיו!!! ה כ ל תלוי בו!!!

אז מסתבר שאשכרה היה לו גשר?!