שוכב וחושב, יושב חושב, לפעמים קם.

הולך למקרר, פותח- אין כלום!

חוזר, יושב חושב. אין לי כלום.

 

חושב, יש לי ילד מתוק ובריא, יש לי אישה שאוהבת אותי, יש לי ג'יפ-כמה חלמתי על ג'יפ…

למה לי לקום?

 

יש לי בית גדול ויפה, הכנסה חודשית לא רעה בכלל -הכל טוב!

אבל אין לי עבודה, מישהו לקטר עליו, בוס לקלל ולקלס-רוטינה עמוסה לברוח ממנה…

​

כשהייתי חייל משוחרר פנטזתי על חופש. עבדתי בכל עבודה שיכולתי ותמיד אמרתי שלא אהיה כמו הרובוטים האלה שקמים בבוקר לעבוד, רק כדי שיוכלו לחזור לישון עד הבוקר הבא כדי לקום ולעבוד. חשבתי שחייב להיות משהו מעבר לזה.

אז יש -וזה לא משהו...