אז מה בדיוק עושים כאן?

קולה של הנערה היפה קטע את מחשבותי. אה יופי ששאלת, אלו הם עטי הפלא שלי, עניתי. וכאילו לחצו על כפתור הפעל, אני יורה לעברה את נאום המכירה המדוקלם שלי. היא חייכה וצחקה, לא לא באתי לקנות, אני פה לגבי השלט "דרושה עזרה", זה עוד רלוונטי?. חייכתי חזרה, כן בטח, תבואי עוד שעה בערך אני מסיים פה ונוכל לשבת בשקט ולדבר. היא חייכה והחלה לרשום את פרטיה על חתיכת נייר שהוציאה מתיקה. החלטתי להיות אמיץ והוספתי: "אם תרצי אפשר גם לשבת על קפה יש פה בית קפה קטן לא רחוק". שוב היא חייכה, וואי את כזו יפה חשבתי לעצמי. היא דחפה את הנייר עם פרטיה לידי ולחשה: "אתה המוכר הכי חמוד פה בקניון, חברות שלי ואני באות לכאן כמעט כל יום רק כדי להסתכל עלייך, ושתדע לך שהמבטא שלך משגע. נתראה עוד שעה". השעה שעברה היתה אין סופית. הייתי עייף אבל המחשבה לפגוש שוב ביפיפייה ההיא עוררה אותי. פניתי ללכת לשירותים לשטוף קצת את הפנים כשראיתי אותה פוסעת לעברי. היא נפנפה לעברי ואני חשבתי כמה אני מתגעגע לאורית. בבית הקפה היא הסירה את המעיל ולמולי התגלתה כוסית-על בשמלת מיני קטנטנה. אתה תמיד כזה רציני היא זרקה לעברי כשהתיישבה. גמגמתי מהופנט מיופייה, לא סתם יום ארוך. אז מישל ספרי לי קצת על עצמך?. היא סיפרה שהיא סטודנטית ומחפשת עבודה, שהיא חוסכת למכונית, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד ושהיא ממש אבל ממש אוהבת את הקניון. ואז במין קלילות כאילו קראה את מחשבותיי היא שאלה: "אתה נשוי?" הסמקתי, לא ממש לא ,רווק, עניתי. אז מה זו הטבעת הזו? היא יפה. תודה חייכתי תוך שאני מסובב את הטבעת סביב האצבע. זה היה של אבא שלי הוא נפטר כשהייתי תינוק, מצאתי אותה באיזה קופסה ישנה שלו. המשכנו לדבר כך עוד כמה שעות היא שאלה הרבה שאלות ואני עניתי. בסוף הערב כבר היה מאוחר ליוויתי אותה לביתה וממש לפני שהגענו לשכונה שלה היא נישקה אותי, נשיקה רכה כזאת. המחשבות במוחי התחילו לרוץ על הסיכוי להגיע איתה למיטה חמה ולבצע את זממי. הגענו לשכונה שלה,כמה בלוקים עתיקים...הזכיר לי שכונות בעזה...הרגשתי איך הרוח יוצאת ממפרשי…"הנה פה אני גרה…" אמרה בהצביעה על דלת מתקלפת…"חכה פה רגע,אני אקרא לך…" חיכיתי בחוץ. שמעתי אותה נכנסת, "הו,תיראו מה הזדחל לתוך הבית…" שמעתי קול של גבר "לפני שתתחילו לצעוק ולעשות סצינה, יש איתי מישהו שהציע לי עבודה אצלו בעגלה במרכז-הקניות האיזורי והוא ממש חמוד". לרגע היה הכל שקט ופתאום קול אישה צועקת "לך תביא את הדפקט וקח איתך את האקדח...אם הוא מספיק דפוק כדי להציע לבת שלי עבודה,הוא כנראה שיכור,או מסטול…" לא נשארתי לראות איך נראה האקדח. חמש דקות אחרי כבר דהרתי ברחובות, מחפש איזה סימן מוכר שאדע איפה אני לעזאזל ואז נזכרתי שאני תייר שמועסק בצורה לא חוקית - אין לי זכויות פה…שיט!